גז"ד בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת

הנאשם, יליד שנת 1984, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, אשר מייחס לו עבירה אחת של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שמשנת 2002 ועד ליום מעצרו היה חבר בארגון החמא"ס. כמו כן, במהלך שנת 2005, למשך 4 חודשים, היה חבר במרכז "אל איקרא" אשר שייך לחמא"ס. במסגרת חברותו במרכז זה השתתף בשיעורי דת, לימד ילדים דת ואסף כסף לפעילות. כן שימש כאחראי על חוליית חמא"ס כשתחתיו פעלו עוד 3 פעילים.

התובעת המלומדת ביקשה להשית על הנאשם עונש הולם, המתחשב בכך שהנאשם היה חבר בחמא"ס תקופה ארוכה של כ 5 שנים ואף פעל תקופה מסוימת במסגרת נוספת בה עסק בלימוד דת. כן הצביעה על כך שבהיותו של הנאשם אחראי על חולייה, שימש למעשה כנושא משרה בארגון האסור. לדבריה, מפעולותיו של הנאשם ניתן ללמוד כי לא היה חבר באופן פסיבי בארגון האסור אלא אף קיים את האידיאולוגיה שלו.

התובעת הפנתה לפסיקת בית המשפט לערעורים, אשר קבעה בעד"י איו"ש 224/02 הלכה מחייבת לפיה העונש הראוי למי שחבר לארגון אסור הנו 24 חודשי מאסר בפועל.  כן הפנתה לפסקי דין נוספים של ביהמ"ש הצבאי לערעורים בהם הושתו על נאשמים בעבירות דומות עונשי מאסר הנעים בין 20 ל 42 חודשי מאסר בפועל וביקשה ללמד מהם על העונש הראוי בעניינו.

לעומתה ביקשה הסנגורית המלומדת מבית המשפט להסתפק בימי מעצרו של הנאשם, העומדים על 10 חודשים בפועל. הסנגורית ציינה את עברו הנקי של הנאשם, את העובדה כי הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו בהזדמנות הראשונה, כבר בחקירתו במשטרה וכי הודאתו בפני בית המשפט חסכה זמן שיפוטי יקר. כן ציינה כי הנאשם מסר בהודאתו כי היה חבר ב"חמא"ס דתי", במסגרתו נטל על עצמו להעביר שיעורי דת לילדים. לטענתה, מעובדות כתב האישום לא עולה כל פעילות שאינה דתית וכן לא ניתן לשלול את הטענה לפיה החוליה שעליה היה אחראי הייתה למעשה קבוצת הילדים אותם לימד דת.

הסנגורית ביקשה לגזור גזירה שווה מהעונשים שנגזרו על שני חבריו, אשר נעצרו עמו בקשר לאותה פרשיה ודינם נגזר ל 10 חודשי מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון (בתיקים 3152/07 ו 4759/07).

הנאשם בדברו האחרון בפניי הביע חרטה על מעשיו. הוא חזר וציין כי היה חבר ב"חמא"ס דתי" ומסר כי הוא מתחרט על הדברים שעשה וכי ברצונו להשתחרר ולפתוח ב"חיים חדשים", לעבוד לפרנסתו ולהקים משפחה.

אין צורך להכביר מילים אודות החומרה הגלומה בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, קל וחומר בהצטרפות לארגון החמא"ס, אשר חרט על דגלו לנהוג באלימות ורצח כדי להביא לקיצה של מדינת ישראל. הפסיקה כבר הטעימה כי גם לפעילות אזרחית במסגרת החמא"ס חומרה יתרה, באשר עצם הצטרפותו של אדם לחמא"ס מלמדת על קבלת האידיאולוגיה המסוכנת שלו ולאור העובדה כי הפעילות האזרחית של החמא"ס מזינה את פעילותו הצבאית.

עם זאת, ברי כי הנוטל חלק בפעילות אזרחית אשר עיקרה פעילות דתית, עניינו חמור פחות מזה אשר נוטל חלק בפעילות צבאית, בייחוד כאשר זו לו הפעם הראשונה בה הוא חוטא בעבירה מסוג זה. מובן גם כי אין דינו של חבר זוטר בהתאחדות אסורה כדינו של בכיר באותה התאחדות.

בעניינו, מנוסח כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם, עולה כי עיקר פעילותו של הנאשם הייתה פעילות דתית. אמנם על פי כתב האישום בו הודה היה אחראי על חולייה, אולם כתב האישום לא מפרט מה היה אופייה ותחום עיסוקה של אותה חולייה ולכן יש להניח לטובתו כי אף פעילותו במסגרת חוליה זו התרכזה בענייני דת. כן מדובר בנאשם שזו לו הפעם הראשונה בה נותן את הדין בפני בימ"ש זה.

לאור האמור מצאתי כי לא ניתן לגזור גזירה שווה בעניינו מהתקדימים אותם הגישה התביעה:

אכן בעד"י איו"ש 224/02, ובעד"י איו"ש 27/03 חזר ביהמ"ש הצבאי לערעורים  על ההלכה הקובעת, כי עונש ראוי לאדם אשר מצטרף לארגון אסור, הינו 24 חודשי מאסר בפועל. יחד עם זאת, מעיון בתקדימים אלה נמצא, כי לא בזה, ולא בזה, הוטלו עונשים כאמור. בתיק 224/02, הוטלו 16 חודשי מאסר על נאשם אשר הורשע בחברות בחוליה צבאית של ארגון החמא"ס ובתיק 27/03, אושר עונש של 22 חודשי מאסר לאדם אשר היה חבר שש שנים בארגון הג'יהאד האיסלאמי, השתתף בפגישות של הארגון בדירת מסתור, תכנן פעולות, ואף נתן מקלט למבוקש של הארגון.

ללמדנו שחרף ההלכה העקרונית, מן הראוי לדון בכל מקרה לגופו, כאשר בשני המקרים שנדונו לעיל נגזרו עונשים נמוכים יותר מ 24 חודשים, על נאשמים שחטאו בעבירות חמורות יותר מאשר בעניינו.

גם עיון בפסיקת בית המשפט הערעורים שניתנה לאחרונה, מלמדת על קיומו של רף ענישה נמוך יותר, במקרים בהם דובר בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי חוקית בלבד, לדוגמא בע/ 4228/07 שניתן לאחרונה, דן ביהמ"ש הצבאי לערעורים בערעור על חומרת העונש בעניינו של נאשם שהורשע זו הפעם השלישית בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי חוקית. ביהמ"ש קמא גזר על הנאשם עונש של 18 חודשים לריצוי בפועל והורה על הפעלת תנאי של 24 חודשים, 18 מהם במצטבר ו 6 בחופף. בית המשפט לערעורים קבע כי "אין ספק שהעונש שהושת על המערער בגין העבירה בה הורשע בתיק זה הולם את העבירה בה הורשע, במיוחד לאור ההרשעות הקודמות, ואין כל מקום להתערב בנושא זה", אולם קבע כי ביהמ"ש קמא החמיר יתר על המידה בהפעלת עונש המאסר על תנאי. בסופו של יום הטיל שם בהמ"ש לערעורים עונש מצטבר של 27 חודשים בלבד.

באשר ליתר התקדימים  שהציגה התובעת, הרי שעניינם שונה מעניינו:

בע 273/03 שם נגזרו על הנאשם 22 חודשים לריצוי בפועל, היה הנאשם חבר בחוליה צבאית.

בע/ 3138/05 שם נגזרו על הנאשם 42 חודשים לריצוי בפועל, היה הנאשם ראש ארגון החמאס באל ערוב והוגדר על ידי ביהמ"ש כ"בכיר בחמא"ס".

בע/ 3956/06 שם נגזרו על הנאשם 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, דובר אמנם במי שהורשע בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי חוקית בלבד. עם זאת, שם דובר בנאשם אשר ניהל משפט הוכחות ולא במי שנטל אחריות על מעשיו, וחסך מזמנו של בית המשפט, כך שלטעמי עונשו של הנאשם בעניינו, אשר הודה במיוחס לו כבר בחקירתו הראשונה ובהמשך אף בפני בית המשפט והביע חרטה על מעשיו, צריך להיות קל יותר.

מאידך, אין בידי לקבל אף את טענתה של הסנגורית לפיה יש לגזור גזירה שווה בין הנאשם לבין שני חבריו, אשר נעצרו באותה הפרשיה.  בעניינם של שני אלו נגזרו 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, במסגרת הסדר טיעון, זאת לאור קושי ראייתי הנוגע למקור הידיעה של העד המפליל. בעניינו, כפי שטענה התובעת, מדובר אכן באותו עד מפליל, אולם הנאשם עצמו הודה במיוחס לו ולכן לא היה קיים אותו קושי ראייתי אשר הצדיק את אותה הקלה מפליגה בעונשם של שני הנאשמים האחרים.

סוף דבר, בהתחשב ברמת הענישה הראויה בעבירות אלו כפי שנסקרה לעיל ובהתחשב, מחד בתקופה הממושכת בה היה הנאשם חבר בחמא"ס ובפעילות שביצע במסגרת ההתאחדות האסורה, ומאידך, בעובדה כי מדובר באדם צעיר, ללא כל עבר פלילי, אשר הצטרף לחמא"ס בהיותו בן 18 שנים בלבד וביצע במסגרת חברותו בארגון פעילות שהיא בעיקרה בעלת אופי דתי וכן בעובדה כי הנאשם הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר והביע חרטה על מעשיו, החלטתי כי ראוי ליתן לנאשם זה הזדמנות של ממש לפתוח בחיים חדשים נורמטיביים ולשים את הדגש על עונש מרתיע צופה פני עתיד.